חוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור, תשנ"ג-1993: הטקסט המלא והסברים

1. בחוק זה – "אשפה" – פסולת שאינה פסולת למיחזור; "בית עסק" – מפעל, בית מלאכה, חנות, משרד או כל מקום אחר שאינו משמש כבית מגורים, ואשר במהלך העבודה או העסקים מצטברת בהם פסולת למיחזור; "בעל בית עסק" – אחד או יותר מאלה: (1) המנהל את בית העסק; (2) המחזיק של בית העסק; (3) בעל היתר או רישיון הדרושים לפי כל דין להפעלת או לניהול בית העסק או לעיסוק בעסק; (4) מי שבהשגחתו או בפיקוחו פועל בית העסק; "בעל בית מגורים" – לרבות חוכר, שוכר או שוכר משנה; ולעניין בית משותף – נציגות הבית המשותף (חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969); "השלכה" – לרבות זריקה, שפיכה, נטישה או השארה; "השר" – השר לאיכות הסביבה; "התקנה" – לרבות הצבה; "מיחזור" – תהליך עיבוד או השבה של חמרים או מוצרים לשימוש חוזר לאותה מטרה; "מיתקן מיחזור" – כלי או אמצעי לאצירה, דחיסה, כבישה, גריסה, קשירה וכדומה, לטיפול או הקטנת נפח; "מכל יעודי" – כלי קיבול לאצירת סוג פסולת למיחזור; "מרכז מיחזור" – מקום בו מותקנים מכלים יעודיים; "פסולת למיחזור" – חמרים ומוצרים הניתנים למיחזור, לרבות נייר, קרטון, פלסטיק, זכוכית וטקסטיל; "תכנית" – כמשמעותה בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

2. (א) רשות מקומית רשאית, ואם הורה השר לפי סעיף 12 – חייבת, בכפוף לתכנית – (1) להקצות מקומות למרכזי מיחזור ולהתקין מתקנים ומכלים יעודיים; (2) לקבוע חוק עזר להסדרי איסוף ופינוי פסולת למיחזור בתחומה; (ב) הוראות השר בסעיף 12 מחייבות את הרשות המקומית לפעול לפיהן.

3. קבעה רשות מקומית הסדרים לפי סעיף 2 – בעל בית עסק או בעל בית מגורים יתקין מכל יעודי או מיתקן מיחזור על פי הוראת ראש הרשות המקומית או מי שמונה על ידו.

4. הותקן מכל יעודי או מיתקן מיחזור – המתקין, בעל בית העסק או בעל בית המגורים יחזיקו אותו במצב תקין ונקי ויחליפו על פי דרישה.

5. (א) לא ישליך אדם אשפה למכל יעודי או למיתקן מיחזור. (ב) אם המתקן מותקן בסמוך למגורים – יש להשליך פסולת רק לכלי הייעודי; (ג) הסדר אחר לפי סעיף 2(א)(2) מחייב השלכה ופינוי בהתאם להסדר; (ד) אין להשאיר פסולת חיצונית במתקן מותקן.

6. (א) פסולת למיחזור במתקן תהא קניינו של המתקין. (ב) פסולת שפונתה לפי הסדר אחר תהא קניין הרשות המקומית או מי שקבעה אותו. (ג) פרטי טעות יירשמו על פי חוק השבת אבידה, התשל"ג-1973.

7. במקום שסוכם לפי סעיף 2 – אסור לפנות, להוביל או להעביר פסולת למיחזור שלא בהתאם להסדר, למעט העברה ישירה למפעל מיחזור.

8. (בוטל)

9. (א) העובר על הוראות החוק – דינו קנס; במקרה של עבירה מתמשכת – קנס נוסף. (ב) קנסות יועברו לקרן לשמירת הנקיון או לקופת הרשות המקומית, בהתאם למטיל.

10. בית משפט הרשיע – רשאי לחייב בהוצאות שהוצאו עקב העבירה או למניעת/צמצום הנזק.

11. בתאגיד שעבר עבירה – ייאשמו גם מנהלים, שותפים או פקידים פעילים, אלא אם הוכיחו שנקטו באמצעים סבירים.

12. (א) השר ממונה על יישום החוק – רשאי להתקין תקנות, לרבות: 1) סוגי פסולת למיחזור; 2) סוגי בתי עסק רלוונטיים; 3) צורת מיכלים ויתקני מיחזור; 4) סימון חומרים ומוצרים ממוחזרים; (ב) במקרים מיוחדים – רשאי להורות על סוג וכמות פסולת למיחזור בהתייעצות עם השרים.

13. חוק זה יחול גם על המדינה.

14. הוראות החוק מוסיפות ואינן גורעות מכל דין אחר.

15. רשות מקומית רשאית, בכפוף לסעיף 2(ב), להתקין חוקי עזר לביצוע הוראות החוק.

16. בתוספת השלישית לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 – נוספה בסופה סעיף 26: "חוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור, תשנ"ג-1993".

17. בתוספת השנייה לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב-1982 – נוספה: "(16) עבירה לפי חוק זה שנעברה ברשות היחיד של הקובל."

18. בסעיף 10(ב) לחוק שמירת הנקיון, התשמ"ד-1984 – נוסף "מיחזור פסולת" לאחר "חינוך והסברה".